סעיף 23 (א) לחוק הירושה. צוואה זו יכולה להיעשות אך ורק על ידי שכיב מרע או אל מי שרואה עצמו, בנסיבות שמצדיקות זאת, אל מול פני המוות.
שכיב מרע, זהו ביטוי מהמשפט העברי. הגדרת הרמב"ם למושג "שכיב מרע" היא: "החולה שתשש כח כל גופו וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא הנופל על המיטה- הוא הנקרא שכיב מרע. ( הלכות זכייה ומתנה, פרק ח', הלכות ב, ד, כד, כו) הגדרה זו אומצה בבית המשפט העליון עוד בשנת 1970.
לא די בכך שאדם חושב סובייקטיבית שהוא עומד אל מול המוות אלא יש צורך בהוכחות אובייקטיביות
